פרולוג בוקר. שלווה שורה על ענפי העץ הפרושים מעל הבית. הענפים רוחשים מעל הגג והעלים נדמים כמנטפים סביבו. אחד הענפים יורד ומגיע לחלון עליית הגג. יש על החלון סוגר. לפני שתיים-עשרה שנה נחלצה דרכו אם וחתולה בידה. שתיהן נמלטו מקולו של גבר שרעם בגבן ונעצרו להביט לאחור רק משנבלע הבית באפלה. עתה ריק הבית מאדם, רק שניים דרים בו. האחד הוא גמד, או אולי... או בעצם נחש... יצור אדמה שהבית נהיה שלו. השנייה היא זיקית. שמה אינו ידוע. החליפה בלא דעת בין הבית לבין הגבעה השכנה שעליה ביקשה לעלות. הגמד הצביע לפניה על הטעות, אך לבה של הזיקית כבר נשבה אחריו והיא החליטה להישאר בסמוך בו. זה אשר הם ממתינים לו טרם הגיע אך רוחו מרחפת בבית. זהו תינוקה של האם והוא יגיע בעוד שבוע. שוב אין הוא תינוק, גילו עשרים ושבע, והוא גדל כשתיאור הבית למולו. עורך הדין אשר בישר שהבית הושאר לו בירושה שמע מעברו השני של קו הטלפון התנשפות ואחריה דממה ארוכה. כששב אליו קולו של הבן היתה ידו מיוזעת שעה שמישש בכיסו את המפתח שהותירה אמו בשעת פטירתה.